הגישה המוטיבציונית נהגתה ע"י פרופסור מילר פסיכיאטר ומומחה לפסיכולוגיה ופרופסור רולניק ,פסיכולוג קליני ומומחה לתקשורת בתחום הבריאות והיא מהווה כיום  את אחת השיטות היעילות והמשמעותיות ביותר להגברת מוטיבציה לשינוי התנהגותי. ההנחה הבסיסית היא שאמביוולנטיות כלפי שינוי :"רוצה ולא רוצה", הינה טבעית אך עם זאת, מהווה  גם הרבה פעמים את "הבעיה " שיש לפתור ע"מ שהשינוי המיוחל יוכל להתרחש. אחת ממטרות המפגש הטיפולי או הייעוצי היא לסייע לך להביע את אותו החלק המצוי בך המעוניין בשינוי. הדבר נעשה תוך שיתוף פעולה ביני, המטפל ובינך תוך כבוד רב, הכרה בקושי הכרוך בשינוי והדגשת האוטונומיה שלך לבחור את דרכך.

מוטיבציה = מוכן, רוצה ומסוגל

רוצה: חשיבות השינוי

גורם אחד משמעותי הוא המידה שבה האדם רוצה, חפץ או משתוקק לשינוי. זוהי "חשיבות השינוי" כפי שנתפשת ע"י המטופל.

מסוגל: ביטחון עצמי לקראת השינוי

פעמים רבות, במיוחד בתחום המשקל האדם חש שהוא רוצה אך לא מסוגל להשתנות. מסוגלות עצמית נשענת בחלקה הגדול על תפיסה קוגניטיבית (מחשבתית) המתחילה ממחשבות שליליות/ חיוביות לגבי המסוגלות שהן עצמן משפיעות על הרגש לחיוב/ לשלילה וכפועל יוצא על הגברת/ החלשת המוטיבציה והביצוע. כך לדוגמא: אדם שאומר לעצמו, ניסיתי ונכשלתי בעבר, ירגיש ייאוש וחוסר תקווה וכתוצאה ייתכן שלא ינסה אפילו לעשות את השינוי ולו הקל ביותר. לעומת זאת, אדם שיאמר לעצמו, אמנם נכשלתי בעבר אבל זה לא אומר שלא אצליח הפעם, יחוש אופטימי יותר, תהיה לו  תקווה ויהיה מוכן לעשות צעדים מקדמי שינוי.

מוכן: עניין של סדרי עדיפויות

רמת האנרגיות שלנו מוגבלת ובאופן טבעי, היא נחלקת ע"פ מדרג של סדרי עדיפויות. שינוי תזונתי וירידה במשקל דורשים זמן ואנרגיה, בעיקר בהתחלה כאשר השינוי איננו מוטמע במסלולים הנוירוביוכימים במוח כלומר בהרגלים שלנו.

כל אלו ועוד עלינו לבדוק בבואנו לקדם מוטיבציה ולהתקדם לעבר שיח של שינוי.